<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ה' שער ה'</h1>
<h2>דף נב.</h2>
בענין האפטרופסות. [אין] צריך קנין למינוי האפטרופוס. כן הוכיח הרשב"א פרק הניזקין בגיטין. ועושין להם סוכה ולולב וציצית וכל דבר שיש לו קצבה. ואין פוסקים עליהם צדקה, ואין פודים עליהם השבויים, ולא תנחומי אבלים. ואין האפטרופין רשאים לידון על מנת לחוב אא"כ נטלו רשות מב"ד. ואיתה פרק הניזקין בגיטין. ואין מחשבים עמהם באחרונה, פירוש לומר כך קבלנו וכך הוצאנו. וכן [כתב] הרי"ף דהלכתא כרשב"ג דאמר הכי. וכתב בעל העיטור ז"ל, ודוקא באחרונה, אבל לכתחלה צריכין ב"ד לחשב עמהם ולכתוב חשבון המטלטלין והקרקעות וכל הנמצא להם, דאע"ג דאמרינן דאין נשבעין, הני מילי בטענת שמא, אבל בטענת בריא לכולהו אפטרופין משביעים. הילכך צריך שידעו מה שקבלו ומה שהחזירו. וכתב הראב"ד ז"ל דכותבין שני שטרות, אחד לאפטרופוס ואחד לקרובים, אות באות, והוא נקרא שטר שימוש. ואפטרופוס שסמך היתום אצלו, כתב הראב"ד שאין משביעין אותו כלל, דהשתא שמנהו אבי היתומים אמרינן אי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא מוקי ליה, ואפילו הכי לא משבעינן ליה משום דילמא ממנע, בשסמכו מאיליהם דאתי לאימנועי. וקורא אני [עליו] משלם רעה תחת טובה לא כן שכן, עד כאן.
אין בית דין מעמידים אפטרופין נשים ועבדים לכתחלה. ואם מינה אותם אביהם בחייו עושין אותן אפטרופין. ואיתה פרק ראשון דתרומות [בתוספתא הי"ג]. אין ליורשים עסק בברירת אפטרופא אלא בברירת הבית דין, והבית דין (בדקין) [בוררים] אנשים הגונים לפי ראות עיניהם בין יתרצו הקרובים בין לא יתרצו. כן כתב הרשב"א בתשובה. מינה המוריש אפטרופא קטן או אשה או עבד, הרשות בידו ר"ם פ"י דנחלות.
<h2>דף נב:</h2>
אפטרופא דאפסיד מסלקינן ליה, כרב הונא דאמר הכי, וקאמרי רבוואתא מגו דמסלקינן ליה משבעינן ליה. כן [כתב] הרי"ף פרק הניזקין.
אפטרופוס שמינהו אבי היתומים לא ישבע, ב"ד ישבע, כאבא שאול דאמר הכי. וטעמא במנהו אבי יתומים, משום דאתי לאימנועי. ודוקא בטענת שמא לא ישבע, אבל בטענת בריא, כגון דגדלי יתמי וטעני עליה בבריא וכפר איהו, כגון הא ודאי משבעינן ליה. ואיתה פרק הניזקין. ואפטרופין, כיון שהחזיקו בנכסי יתומים אין יכולין לחזור וכשאמרו דילמא אתי למנועי, קודם שהחזיקו. והאפטרופוס שמנהו אבי יתומים ופשע, [כתב] הרמב"ן דאין מחייבין אותו, מטעם דאתי לאימנועי. ורבינו יצחק הזקן [כתב] כדעת רב האיי גאון, דאפטרופא שפשע נתחייב. והרשב"א תפס דעת הגאון שהיא נכונה. ואפטרופוס כתב הרמב"ן שהוא כנושא שכר, משום דמצוה קא עביד ומשתכר פרוטה דרב יוסף. והלכך חייב כשומר שכר, דניחא ליה דליפוק עליה קלא דגברא מהימנא הוא.
